|
|
| 'עיצוב קרמי ומנורות ויטראז |
|
טכניקה
זיגוגי קריסטלים הם זיגוגים מיוחדים בהם גבישים נוצרים וגודלים בתוך
הגלזורה בעודה חמה (1100C). הגבישים מתחילים כנקודות מקרוסקופיות
בתוך נוזל הגלזורה נקודות אלו נקראות "זרעים". זרעים אלו באופן אקראי
נוצרים בגלזורה במספר מקומות אקראיים. תחילה הגלזורה נשרפת לטמפרטורה גבוהה של כ
1280C, כדי להמיס היטב את כל המרכיבים. אחר-כך מקררים את התנור
לטמפרטורה בה הקריסטלים גדלים ומחזיקים את הטמפרטורה למספר שעות, ככל שמאריכים את
משך הזמן, כך יגדלו הקריסטלים יותר, עד שהגודל המקסימלי הושג. כדי לאפשר לגבישים
לגדול, הזיגוג צריך להיות מאוד נוזלי. משום כך, חלק רב מהזיגוג נוזל מהכלי במהלך
השריפה. כדי אסוף את הזיגוג שנוזל, מכינים לכל כלי בסיס. לאחר השריפה מסירים את
הבסיס בעדינות ומשייפים את בסיס הכלי עד שהוא חלק. רוב הקרמיקאים מחשיבים את
זיגוגי הקריסטלים כמסובכים ומאתגרים
ביותר. הסיבה לכך היא הזמן הרב הדרוש לניסיונות ולשריפה. הצלחה דורשת קפדנות
ותשומת לב לכל שלב. בנוסף לכך, "אחוזי ההצלחה" הם בד"כ נמוכים מ50% מסך הכלים. הלא
מוצלחים הם בד"כ בצבעים לא מעניינים או בלי קריסטלים לחלוטין או עם כיסויי
צפוף של קריסטלים בלי הפרדה לרקע. זיגוגי קריסטלים
זיגוגי הקריסטל תופסים מיידית את העין. הם מסנוורים ומלהיבים. סיבוב הכלי
מול האור, גורם לקריסטלים לנצנץ ולהראות צפים בזיגוג. דוגמאות של קפיאה, פרחים או
קוצים עפים ברוח תופסים את הדימיון. שימוש בזיגוגי קריסטל הוא יותר מתהליך טכני
הכולל מרשמים וזמני שריפה. הוא דורש הבנה על דרך גידול הגבישים, הכרת המרכיבים
השונים בזיגוג והשפעתם בזיגוג המותך. כדי להגיע למיומנות צריך לחקור, זמן ורגישות
לביטוי אומנותי. היסטורית התהליכים כבר קיימים מעל לאלף שנים. יש האומרים שזיגוגי הקריסטל
נעשו תחילה במזרח לפני מאות שנים. זיגוג נקודות השמן הסיני משושלת סונג (960-1279
לספירה) מכיל גבישים קטנים מאוד, אבל אלו היו לא מכוונים. אולי הקריסטלים נוצרו
באופן מקרי כאשר הקדר ניסה להאריך את תהליך הקירור של התנור. ההיסטוריה של זיגוגי
הקריסטל ככל הידוע התחילה במאה התשע עשרה. החל מהתפתחות זרם הארט נובו, זיגוגי
הקריסטלים נעשו פופולארים. מבין המדענים הראשונים שהתעסקו בקרמיקה, היה אלכסנדר
ברונירט (Alexander
Brongniart ) שעבד במפעל הפורצלן הלאומי סברס (Sevres National Porcelain
Factory) שבצרפת. הוא ייצר מספר זיגוגי קריסטל ב
1850. בכל אופן, המפעל לא התחיל ליצר באופן רשמי זיגוגי קריסטל עד 1897. בברלין וילהלם פוקל (Wilhelm Pukall), כימאי של מפעל הפורצלן הלאומי, אשר היה גם ראש מחלקת הקרמיקה בקולג', עבד עם זיגוגי קריסטלים ופרסם את תוצאותיו ב 1908. רויאל דולטון (Royal Doulton) באנגליה נעשה מוכר בכל העולם בזכות הישגיו המרשימים בתחום הזיגוגים הגבישיים. ב1920 בתערוכה בבריסל, כל יצירות נמכרו תוך שעות מהפתיחה. דולטון הפסיקה לייצר זיגוגים קריסטליים בגלל שהם היו מאוד יקרים והטכניקה היתה יותר מידי לא צפויה. הרעיון של אומן-קדר נכנס באופן דרמתי במהלך השנים 1920-1930. המפעלים יצרו כמות מאסיבית של כלים שימושיים. הקדרים הפשוטים לא יכלו להמשיך להתחרות, אך אומנים-בעלי מלאכה הפכו להיות כלי להתגוננות מפני המטריאליזם של התעשיה עם חוסר הרגש ליופי. ישנן סדנאות של קרמיקאים העובדים עם זיגוגי קריסטלים לפחות חמישים שנה, ושחלקם השיגו תוצאות מרשימות. רובם מוצאים את הדרך היחודית שלהם לעבודה עם קריסטלים ומפתחים לעצמם מרשמים ותהליכי שריפה מגוונים בדומה לקריסטלים עצמם. |